Daf 61b
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מַאי לֹא נִסְתַּלְּקָה לֹא נִסְתַּלְּקָה לְבַטָּלָה מַאי הִיא רַבָּנַן אָמְרִי שְׁבִיבָא הֲוָה מְשַׁדְּרָא רַב פָּפָּא אָמַר אוּשְׁפִּיזָא הֲוָה נָקֵט וְזִימְנִין הָכָא וְזִימְנִין הָכָא
Rachi (non traduit)
לא נסתלקה לבטלה. שתהא בטילה ממזבח הנחושת לגמרי:
שביבא הוה משדרא. כשהיו מקטירין על של אבנים היו זיקים ולהבות יוצאות מאש שמים שעל מזבח הנחשת של משה שאף הוא מונח שם:
תְּנַן הָתָם וּכְשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב כְּמִין גַּמָּא מַאי טַעְמָא אָמַר רַב יוֹסֵף מִשּׁוּם דְּלָא סָפֵק
Rachi (non traduit)
תנן התם. במסכת מדות ר' יוסי אומר בתחילה בימי שלמה לא היה אלא כ''ח כונס ועולה יסוד וסובב ומקום קרנות ומקום הילוך עד שהיה מקום המערכה כ' על כ' וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו כו' נמצא יסודו ל''ב על ל''ב ומקום מערכתו כ''ד על כ''ד:
גמא. גימל יוונית עשויה כמין כף פשוטה שלנו כדפרישית דרום ומערב:
Tossefoth (non traduit)
ארבע אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב. כך גירסת הקונטרס וקשה לר''ת דא''כ היה המזבח ד' אמות בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף כדאמר פ' איזהו מקומן (לעיל זבחים נג:) ואם בבית שני הוסיפו בדרום א''כ בנו בחלקו של יהודה וגרס ר''ת מן הצפון מן המערב והכי תנן במס' מדות (פ''ג מ''א) וקשה דהא מסקי' הכא דמשום שיתין הוסיפו שיהא הבור קלוט מתוך המזבח ושיתין בדרום היו כדתנן בפירקין (לקמן זבחים כג.) בג' דברים היתה קרן מערבית דרומית משמשת למעלה ניסוך המים והיין ועוד תנן במסכת מדות (פ''ג מ''ג) מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש עליה שבה יורדין לשיתין ומצינו למידחק ברוח מערבית היה לצד קרן דרומית אבל קשה עוד תניא במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יא:) ומייתי לה בסוכה פרק לולב (דף מט.) לול קטן היה בצד מערבו של רבש אחד לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומביאין משם יין קרוש לכך נראה כגירסת הספרים דגרסי דרום ומערב ובבית ראשון היה להם יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד (עד) חלקו של יהודה כמו בבית שני וקראי דממעטי בפרק איזהו מקומן (לעיל זבחים דף ע:) קרן. שאין לה יסוד משום בית שני נאמרו אי נמי אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית קרן כיון דלא הוה ליה יסוד משני צדדין כגון בצד מזרח אי נמי לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית שני לא היו נותנין דמים בו כמו במזבח של משה לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים:

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הַשְׁתָּא מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן דִּכְתִיב בֵּיהּ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם סְפֵק מִקְדָּשׁ שֵׁנִי דִּכְתִיב בֵּיהּ כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא לֹא סָפֵק אֲמַר לֵיהּ הָתָם אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן הָכָא אֵין אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן
Rachi (non traduit)
הכא. במקדש שני אין אש של שמים מסייעתן כדילפינן בפ''ק דיומא (דף כא:) וארצה בו ואכבד מחוסר ה' אלו ה' דברים שחסר מקדש שני ואש אחד מהן ואמרינן התם מיהוי הוה סיועי לא מסייעא:
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא שִׁיתִין הוֹסִיפוּ מֵעִיקָּרָא סְבוּר מִזְבַּח אֲדָמָה שֶׁהוּא אָטוּם בָּאֲדָמָה
Rachi (non traduit)
שיתין הוסיפו. קרן מערבית דרומית הוסיפו למשכה לדרום ולמערב ששם היו מנסכין נסכים כדאמרינן (התם) במתני' דלקמן (זבחים דף סג.) ובימי שלמה היה כמין בור כרוי אצל המזבח באותה זוית לירד הנסכים בתוכו ויורדין מן המזבח ולרצפה ושותתין שם והם קלטו אותו הבור לתוך המזבח ועשו נקבים כנגדן בראש המזבח לירד הנסכים שם:
אטום באדמה. שלא יהא חלול:
וּלְבַסּוֹף סְבוּר שְׁתִיָּה כַּאֲכִילָה וּמַאי מִזְבַּח אֲדָמָה שֶׁהוּא מְחוּבָּר בַּאֲדָמָה שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ לֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִּים
Rachi (non traduit)
שתיה כאכילה. מה אכילה מתעכלת במזבח אף שתיה תבלע במזבח:
הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי נָתָן דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה שֶׁל נְחוֹשֶׁת הָיָה חָלוּל וּמָלֵא אֲבָנִים
Rachi (non traduit)
הוא דאמר. רב הונא דאמר כרבי נתן והא דלא אמרי' הוא דאמר כר''א בן יעקב משום דר' נתן הוא דשמעי' ליה בהדיא מעשה היה כך אבל מדר''א בן יעקב לא שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים:
וּלְאַחַר שֶׁיְּפָרְקוּ הַלְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן
Tossefoth (non traduit)
ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן. אבל המזבח וקלעי החצר במקומן אבל נסע מכל וכל אין מחנה שכינה קיים לגבי קדשי קדשים כדפרי' ולחם הפנים נפסל ביוצא כדאמר התם במסולק מסידור השלחן דכ''ע לא פליגי דנפסל ביוצא ועוד דאי נפרק מכל וכל תיפוק לי דמיפסל מטעם פגימת המזבח וא''ת ובמנחות (דף צה.) אמאי תלי טעמא ביוצא בלחם הפנים תיפוק לי משום פגימת המזבח ואי חזר והעמידו בו ביום ואז יאכלוהו הא כיו שנדחה אינו חוזר ונראה לאכול וכ''ת חד מתרי טעמי נקט א''כ היכי דייק התם ש''מ יש סילוק מסעות בלילה דאי ס''ד ביום מאי איריא משום יוצא תיפוק לי דאיפסול ליה בלינה וי''ל דודאי סילוק מסעות פוסל או משום יוצא או משום פגימת המזבח והתם דייק אם היה נפסל משום לינה קודם סילוק נמצא דלא היה המסע פוסל:
מַהוּ דְּתֵימָא אִיפְּסִיל לְהוּ בְּיוֹצֵא קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
מהו דתימא כו'. כלומר ולא אכילה משנעקר המזבח אתא לאשמועינן אלא אכילת קדשי קדשים בלא קלעים אתא לאשמועינן דלא תימא כיון שנסתלקו קלעים יש כאן פסול יוצא:
וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע אֹהֶל מוֹעֵד הוּא
Tossefoth (non traduit)
אע''פ שנסע אהל מועד הוא. וא''ת בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) דמעיקרא פליגי בלחם הפנים במסולק אם נפסל במסעות דמ''ד אינו נפסל דרש מדכתיב ונסע אהל מועד אע''פ שנסע אהל מועד הוא אפילו למחנה שכינה ואידך ההוא לדגלים אתא אמאי לא משני דאיצטריך לדרשא דהכא או. למחנה ישראל דקיים כדאמר פ' בתרא (לקמן זבחים קיז:) ותירץ ה''ר חיים דלפי סברתו קמהדר ליה דס''ל דלא צריך קרא לדרשא דהכא ולדרשא דפ' בתרא כיון דאית ליה דאפי' כי ליכא לא מזבח ולא קלעים אפי' לחם הפנים שהוא קדשי קדשים לא מיפסיל דקרינא ביה מחנה שכינה קיים ולכך משני דלדגלים הוא דאתא וא''ת היכי תיסק אדעתא למימר התם דמסולק כשר ביוצא מ''מ הא מסולק מיפסיל בפגימת מזבח וכי תימא כשחזרו והעמידו המשכן בו ביום ואיך יאכלוהו הא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה וי''לע דלא קיימא ההיא מסקנא א''נ אפי' בשעת שנשאו בכתף מזבח הוא כיון דאמר אע''פ שנסע אהל מועד הוא:

אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה שֶׁל אֲבָנִים הָיָה דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲבָנִים אֲבָנִים אֲבָנִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֶחָד שֶׁל שִׁילֹה וְאֶחָד שֶׁל נוֹב וְגִבְעוֹן וּבֵית עוֹלָמִים
Rachi (non traduit)
אבנים ג''פ. אם מזבח אבנים וגו' מזבח אבנים לא תניף [וגו'] אבנים שלמות תבנה וגו':
נוב וגבעון. חד חשיב להו דשניהם במה ואינן קדושים:
מֵתִיב רַב אַחָא בַּר אַמֵּי אֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה לֹא נִסְתַּלְּקָה מֵעַל מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה וְאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה לֹא נִסְתַּלְּקָה עַד שֶׁבָּא מְנַשֶּׁה וְסִילְּקָהּ וְאִם אִיתָא מֵעִיקָּרָא הוּא דְּאִיסְתַּלַּק לֵיהּ
Rachi (non traduit)
עד שבא מנשה וסילקה גרס:
לא נסתלקה. שבשעת המסעות כופין עליו פסכתר ומניחין אותה במקומה:
אלא בימי שלמה. שנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה:
ואם איתא מעיקרא הוא דאיסתלק. משהוקם המשכן בשילה ובנו מזבח אבנים הוזקקה להסתלק ממזבח של נחשת:
and after the Levites dismantled the Tabernacle. (1) You might argue that [in the latter case the flesh] became unfit through having gone out [of bounds]. (2) Therefore he informs us [otherwise]. Yet say that that is indeed so? — Scripture saith, Then the tent of meeting shall set forward: (3) even when it has set forward4 it is ‘the tent of meeting.’ (5) R. Hisda (6) said in Rab's name: The altar at Shiloh was of stones. For it was taught. R. Eleazar b. Jacob said: Why is ‘stones’ stated three times? (7) One refers to that of Shiloh, another to that of Nob and Gibeon, and the third to that of the Eternal House. (8) R. Aha b. Ammi raised an objection: The fire which descended from heaven in the days of Moses (9) did not depart from the brazen altar until the days of Solomon. (10) And the fire which descended in the days of Solomon (11) did not depart until Manasseh came and removed it. Now if this is correct, (12) it should have departed earlier? (13) — He [R. Hisda in Rab's name] made his statement in accordance with R. Nathan. For it was taught, R. Nathan said: The altar at Shiloh was of brass; it was hollow, and filled with stones. (14) R. Nahman b. Isaac said: What does ‘it did not depart’ mean? It did not depart [disappear] into nothingness. (15) How was it? — The Rabbis said: It sent forth sparks. (16) R. Papa said: It took up its abode now here, now there. We learnt elsewhere: And when the Children of the Exile went up [to Eretz Israel], (17) they added thereto (18) four cubits on the south and four cubits on the west, like a [Greek] gamma. (19) What is the reason? — Said R. Joseph: Because it [the first] was not sufficient. Said Abaye to him: If it was sufficient for the first Temple, when it is written, Judah and Israel were many, as the sand which is by the sea [shore] in multitude; (20) would it be insufficient for the second Temple. whereof it is written, The whole congregation together was forty and two thousand [etc.]? (21) — There [in the first Temple] the heavenly fire assisted them; (22) here [in the second Temple] it did not assist them. When Rabin came [from Palestine], he said in the name of R. Simeon b. Pazzi: They added the pits [to its structure]. (23) At first they had thought that an ‘altar of earth’ meant that it was to be closed in with earth. (24) But subsequently they held that drinking must be like eating. (25) and what does ‘an altar of earth’ mean? that it should be attached to the earth, not built on rocks

(1). ‘Before the Levites set up the Tabernacle’ cannot be understood literally, but means whilst the Tabernacle was standing, this phrase merely being used in contrast to the second half. Thus the two places are: (i) within the normal precincts of the Tabernacle (within the ‘hangings’ — v. p. 266, n. 6) whilst it stood; and (ii) likewise within the normal precincts, but after the Tabernacle had been dismantled. The altar, however, was still standing.
(2). I.e. when the Tabernacle is dismantled, and the hangings are no longer there, the flesh should be regarded as having gone out of bounds, and so disqualified.
(3). Num. II, 17.
(4). Hence dismantled.
(5). It still retains its sanctity, in the sense that the flesh is not regarded as having gone out of bounds.
(6). Emended text (Sh. M). Cur. edd. Huna.
(7). Ex. XX, 22: And if thou make Me an altar of stone, thou shalt not build it of hewn stones; Deut XXVII, 5-6: And there shalt thou build... an altar of stones... Thou shalt build the altar of the Lord thy God of unhewn stones.
(8). The Temple at Jerusalem.
(9). V. Lev. IX, 24.
(10). Rashi: A pot was placed over it when they travelled, and the fire remained in its place. When Solomon built the Temple, this fire left the brazen altar and moved to the stone altar in the Temple.
(11). This same fire.
(12). That the altar at Shiloh was of stone.
(13). As soon as the stone altar was built at Shiloh, the fire should have departed from Moses’ brazen altar.
(14). The answer is not clear. Presumably it means that it was Moses’ brazen altar except that the hollow was filled with stones instead of earth.
(15). Lit., ‘in vain,’ ‘for no purpose.’ Until Solomon built the Temple the fire did not completely depart from Moses’ altar which was still in existence, for though it did move to the altar at Shiloh, some of it nevertheless remained on that of Moses.
(16). When the fat, etc., was burnt on the stone altar, sparks and flames shot out from the heavenly fire on the brazen altar, which was there too, on to the stone altar.
(17). I.e., when the Jews returned from Babylon.
(18). To the altar.
(19). The altar in the first Temple was twenty-eight cubits square overall, whilst that of the second Temple was thirty-two cubits. The addition would thus be a strip four cubits broad in triangular shape, like a Greek gamma thus:
(20). I Kings IV, 20. The bracketed word ‘shore’, not in the M.T., is found in some old Hebrew MSS.
(21). Ezra II, 64.
(22). To burn the sacrifices quickly.
(23). In Solomon's Temple there was a pit near the south-west of the altar, into which the altar libations were directly poured. But in the second Temple the altar was extended on the south and the west, so that the place of the pit was incorporated in it, and over against this extension on top of the altar they made holes for the libations to flow’ into the pit below.
(24). Not hollow or perforated in any way.
(25). As ‘eating’ (the consumption of the flesh) was on top of the altar itself, so must ‘drinking’ (the libations) be on top of the altar itself.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source